אורן אבשלום הכהן מומחה לאיתור לוקיישנים מסרטים מחזיק באלף מקומות מסרטים חלקם מוכרים וחלקם פחות,אבל לכל לוקיישן יש את הקסם שלו.
יש רחובות מסויימים שהם ממש קולנועיים וצולמו בהם המון סצינות כמו למשל גשר הירקון עם הקשתות שמופיע בהמון סרטים כמו לופו,ומלך הסלים של דובי גל,ארבינקא ועוד.
התהליך במציאת לוקיישן מסרט
למצוא לוקיישן מסרט זאת עבודה קשה שדורשת המון ידע והבנה גם בתחום הקולנועי וגם הגיאוגרפי ועוד כלים שונים.
יש מקומות שמצאתי בקלות על פי זיהוי ויזואלי,ויש כאלה שלקח לי חודשים הם פשוט היו סתומים
ובכל זאת בסופו של דבר מצאתי אותם באופן ודאי.
במקומות הקשים אני משתמש בידע שלי במתמטיקה,גיאומטריה ופיזיקה יחד עם ההיכרות הגיאורפית של הארץ.
אין סיפוק יותר גדול בלגלות מקום מסרט אהוב וככל שהחיפוש אורך יותר זמן כך הסיפוק יותר גדול.
הקושי העיקרי במציאת לוקיישן
סרטים שצולמו בתל אביב לפני ארבעים חמישים שנה שזאת עיר שמשתנה בקצב מסחרר מקשה על איתור מקומות ומאריך את זמן ההשקעה והמאמץ.
לגלות מקומות מסרטים שאהבת שנהרסו זה הדבר הכי מבאס בפרוייקט הזה למשל הבית של סטלה מאסקימו לימון שהיה ברחוב גאולה ונהרס.
לעומת זאת לגלות מקום שהיית בטוח שנהרס אבל הוא עדיין קיים זה הדבר הכי משמח.
חוסר הערכה להיסטוריה ולתרבות המקומית
בארץ אין מודעות והערכה למקומות בהם צולמו סרטים שהפכו לנכסי צאן ברזל סרטים שאנשים מצטטים ומדקלמים אותם בעל פה ופשוט הורסים אותם והופכים אותם לחניה או למגדל זכוכית או לבניין מודרני בן חמש קומות הכל משיקולים כלכליים להחריד.
במקום לשמר אותם(לפחות את הלוקיישנים הכי אהובים) מסרטים כמו חגיגה בסנוקר,צ'ארלי וחצי,אסקימו לימון.
לוקיישנים כמו הצריף של אביגדור ממציצים של אורי זהר שנהרס ב 2004,גלידה מונטנה בנמל תל אביב
שפשוט הפכה למבנה חסר תכלית שסתם עומד שם,שכונת שייח מוניס שלא נשאר ממנה שריד.
(בצילום גלידה מונטנה שנת 2008 צילום:אורן אבשלום הכהן)
(וכאן הגלידריה מונטנה לאחר השיפוץ)
וזה דבר שמאוד מקומם הרי נדל"ן אפשר לעשות גם במקומות אחרים למה דווקא על לוקיישן מסרט.
לא משאירים שום ערך תרבותי קולנועי היסטורי יש דברים שלא צריכים לגעת בהם אלא לשמר אותם ולהפוך אותם לפנינה תיירותית.
או לפחות לשים למשל שלט "פה צולם הסרט של זאב רווח".
ראו דוגמא למקום שלקח הרבה זמן למצוא חנות הירקות מחגיגה בסנוקר.